פיאצת נבונה

מזרקת ארבעת הנהרות – Four River Fountain By Bernini

המזרקה בפיאצה נאבונה (1648-1651) של ארבע דמויות שיש המסמלות ארבעה נהרות גדולים של העולם. המזרקה הזו היא אחת מיצירותיו המרהיבות ביותר של ברניני .

בלטינית: Fontana dei Quattro Fiumi

המזרקות ציבוריות נתפסו כהשתקפות של הנדיבות  של משפחות האפיפיור.

האפיפיורים ראו בצורת אמנות זו תרגיל יחסי ציבור מצוין וניצלו את הרעיון לטובת העלאת מעמדם בקרב הציבור.. האפיפיור, פמפהיל (שלט בשנים 1644-1655) הורה לג'יאן לורנצו ברניני לפסל את ההישג הגדול ביותר של רומא בז'אנר זה, מזרקת ארבעת הנהרות, הממוקם בפיאצה נאבונה , האצטדיון העתיק של הקיסר דומיטיאן ואתר ארמון משפחת פמפילי. בשנת 1647 הוא החל לעבוד  על הפיאצה והמזרקה, כשהוא מנקהאת אחת השכונות הרעות ביותר של רומא באותם זמנים.

הוכרזה תחרות על הגשת עיצוב על ידי האמנים המובילים של היום, למעט ברניני המחונן, עם זאת, האמן הגדול ביותר של היום,  נתן להאפיפיור לראות את דגם עיצוב המזרקה שלו, וזה ו הורה מיד לברניני להתחיל בביצוע העיצוב שלו.

מזרקת ארבעת הנהרות מתארת ​​אלים מארבעת הנהרות הגדולים בארבע היבשות כפי שהוכרו אז על ידי הגיאוגרפים של הרנסנס: הנילוס באפריקה, הגנגס באסיה, הדנובה באירופה וריו דה לה פלאטה באמריקה.הנהרות נועדו להראות את הדומיננטיות של הוותיקן על העולם .כל אל נהר משתטח ביראת כבוד למגדל המרכזי, שמסמל את כוח האפיפיור .

כל מיקום מתואר עם סמלים של בעלי חיים וצמחים של אותה מדינה. הגנגס נושא משוט ארוך, המייצג את יכולת הניווט של הנהר. ראשו של הנילוס עטוף בבד רופף, כלומר אף אחד לא ידע באותו זמן בדיוק היכן מקור הנילוס. הדנובה  קרובה לאפיפיור, מכיוון שהוא הנהר הגדול ביותר הקרוב לרומא. והריו דה לה פלאטה יושב על ערימת מטבעות, סמל לעושר שאמריקה עשויה להציע לאירופה ומסמלים את העושר שהוחזר מיבשת אמריקה לוותיקן.יצירת המופת נחשפה ל לעולם ב -12 ביוני 1651, מזרקת ארבעת הנהרות של ברניני הושלמה שנה לפני שהתחילו לעבוד על הכנסייה.מזרקת ארבעת הנהרות נחשבת לאחת מיצירות הפאר של ברניני.

Fontana Del Moro

המזרקה המקורית תוכננה על ידי ג'אקומו דלה פורטה בשנת 1575. הוא פיסל דולפין עם ארבעה טריטונים. 8 שנים מאוחר יותר, הפסל של המור (האפריקאי) הוצב במרכז כשהוא נאבק עם דולפין.

בקצה הדרומי נמצאת פונטנה דל מורו. הוא נבנה בשנת 1574 שנבנה על ידי ג'אקומו דלה פורטה בתקופת שלטונו של האפיפיור גרגוריו ה -12 בונקומפאני. בשנת 1653  המזרקה שופצה על ידי ברניני. הוא הוסיף את הדמות המרכזית הניצבת בקליפה אשר מכונה המור "il Moro" .הדמות נתפסה על ידי ברניני, כתיאור נפטון, אלוהות המים העליונה, פרשנות המתמשכת בסמליות שאר היסודות (הדולפין וארבעת הטריטונים). האגן אשר אוסף את המים הנובעים מפי הדולפין ומקונכיות הטריטונים עשוי משיש ורדים.

פונטנה דל מורו היא אחת המזרקות העתיקות ביותר בתקופת הרנסנס ,ארבעה טריטונים אחרים, אל יווני מיתי – שליח הים, מקיפים אוֹתוֹ. המזרקה שופצה שוב בשנת 1874 , במהלך חודש ספטמבר 2011  אדם הרס את המזרקה עם פטיש, הפסל שופץ שוב, אך הפסל שניזוק היה העתק בלבד, הפסל המקורי שמור בגלרייה וילה בורגוזה.

Fountain Of Neptune – מזרקת נפטון

בקצה הצפוני של פיאצה נאבונה , בצד הנגדי של פונטנה דל מורו , יושבת מזרקת נפטון, הידועה גם באיטלקית "פונטנה דל נטונו".

המתחם המונומנטאלי תוכנן בשנת 1574 על ידי ג'אקומו דלה פורטה, שתכנן גם את כיור האגם של פונטנה דל מורו. העבודה בוצעה  בחסות האפיפיור גרגוריוס ה -13.

המזרקה שרדה במשך 300 שנה ללא פסלים, שנוצרו,עם זאת, הפסל שופץ מאוחר יותר בשנת 1878 גם מזרקת נפטון וגם פונטנה דל מורו מעוצבים מעל אגן צבע ורדרד עשוי שיש. המזרקה מציגה תיאור ברור של נפטון במריבה עזה למדי עם תמנון. הפסלים של נפטון, נריידס, והמרכבה המובילה על ידי סוס/דג נוספו במאה ה -19 על ידי  על ידי גרגוריו זאפלה ואנטוניו דלה ביטה שתכננו בהתאמה את הנושא המיתולוגי של "נראידים עם קופידונים וסוסים" , ו"נפטון נלחם עם תמנון " , המטרה של הוספת הפסלים היתה איזון והרמוניה של המזרקה Fontana Del Moro והמזרקה של ארבעת הנהרות.

בעיצובו של גרגוריו זאפלה, תוכלו לזהות מפלצות ים, בנות ים וקאפידים משחקים עם דולפינים. במרכז המזרקה תוכלו להתפעל מהנפטון מאת אנטוניו דלה ביטה, המצויד בשלישייה שלו ובהיאבקות עם תמנון. 

The Church Of Saint Agnes In Agony

את כנסיית הבארוק מהמאה ה -17 השלימו האב והבן גירולאמו וקרלו ריינלדי בעזרת פרנצ'סקו בורומיני. חזית הכנסייה נחשבת  ליצירת מופת , היא ללא ספק אחת מחזיתות הכנסייה היפות ביותר ברומא לאחר בזיליקת פטרוס הקדוש.

הבנייה החלה בשנת 1652 על ידי בורומיני שהחל בעבודה, לאחר שעבד למעלה מ -20 שנה קודם לכן על בניית פאלאצו ברבריני. הפרויקט נמסר לאחר מכן לברניני  לאחר שקרלו מדרנו נפטר .

הכישלון הגדול ביותר של ברניני היה כשהוסיף שני מגדלי פעמונים לבזיליקת פטרוס הקדוש, אשר היה צריך להסיר בשל בעיה מבנית.

בורומיני בחר בעיצוב זה כדי להוכיח לברניני שהוא יכול להגיע להישגים נעלים יותר, זאת לאחר שברניני עיצב את מזרקת ארבעת הנהרות של ברניני הניחה לפני המבנה הזה ולכן הייתה סיבה טובה לנסות ולצל את ברניני.

בורומיני ויתר על הפרויקט בשנת 1657 והוא נמסר בחזרה לקרלו ריינלדי ובנו. הם ביצעו כמה שינויים אך הצורה הנוכחית היתה דומה מאוד לעיצובים המקוריים של בורמיני. החזית הקעורה המובילה אל דלת הכנסייה אומצה בכנסיות רבות בצפון אירופה.

בחלק הפנימי תמצאו את  שרידי סנט אגנס, סיינט אגנס הייתה בת אצולה רומאית שנולדה בשנת 291 וגדלה במשפחה נוצרית,לפי גרסה אחת היא עונתה באכזריות בגלל אמונתה על ידי הרומאים ולפי גרסה אחרת  הנשיא סמפרוניוס ביקש ממנה להינשא לבנו, ובשל סירובה דנו אותה למוות. החוק הרומי לא התיר הוצאה להורג של בתולות, ולכן הוא הורה לאונס אותה .  אגנס הייתה בת 13 כשהיא נגררה ברחובות עירומה לבית בושת.  האגדה מספרת שלא ניתן היה לאנוס אותה. כל מי שנגע בה הסתנוור.  הם ניסו לשרוף אותה למוות, אך לפי האגדה, העץ לא נשרף לבסוף, קצין רומאי הוציא את חרבו וערף את ראשה.  גולגולתה ממוקמת בכנסייה כשריד.

כמו קדושים אנוסים רבים בתקופה הרומית, היא הייתה ממשפחה אצולה עשירה שהסבה מספיק תשומת לב כדי להעמיד אותה באור הזרקורים. רוב גדול של האנוסים הנוצרים היו ממשפחותבעלות מעמד גבוה.באותה תקופה פקידים בכירים נרצחו אף הם, כאשר לא התחייבו לנאמנות לרומא ולא סגדו לאלים רומיים.

הבזיליקה הנוכחית, כפי שנבנתה מחדש על ידי הוריוס באמצע המאה השביעית, ניצבת מעל קטקומבה נוצרית מוקדמת. במאה ה -4, הסלע הרך נחלל סביב קברו של סנט אגנס כדי ליצור מרחב התכנסות, כנראה כדי שמשפחתה תציין את יום השנה למותה. הביקורים של משפחתה וחבריה התפשטו מוקדם לאחרים ברומא, והאתר הפך למקום עלייה לרגל.

בשנת 340 הגדילה קוסטנזה, בתו של הקיסר קונסטנטין, את השטח התת -קרקעי ובנתה מעליו מאוזוליאום פרטי גדול המכונה כיום "מאוזוליאו סנטה קוסטנזה". על פי האגדה, קונסטנצה סבלה מצרעת ונרפאה לאחר שהתפללה בקבר קדוש אגנס.

כנסיית סנט אגנס נבנתה אז ליד המאוזוליאום במאה השביעית.גופתה של אגנס הקדושה שוכנת בבזיליקת סנט אגנס מחוץ לחומות. ראשה נמצא בכנסיית סנט אגנס בפיאצה נאבונה.

הכנסיה נחנכה על ידי האפיפיור קליקסטוס השני ב -28 בינואר 1123 . 

בשנת 1597 ויתרו הבנדיקטינים מפארפה על חסותם של הכנסייה, והיא הועברה לפקידות הקטינים הידועות בשם  קראצ'יוליני. הם ביצעו שיקום גדול.

בשלב זה, פיאצה נאבונה הכילה כמה  ארמונות  של משפחות בעלות מעמד גבוה, והם השתמשו בכנסייה כמקום לאנדרטאות הקבורה שלהם. אולם משפחה אחת, הפמפיליה (שימו לב ל- "j") ביצעה השתלטות מוצלחת והפכה את הכנסייה לרשותם הפרטית.

השיפוץ החל בשנת 1652 , עם הריסת הכנסייה הישנה למעט השרידים הרומיים העתיקים בקריפטה. העיצוב הראשון היה על ידי ג'ירולאמו ריינאלדי (שעדיין עבד על הארמון  הלא גמור ליד), ובנו  קרלו ריינאלדי . הם הציעו כנסייה בתוכנית של צלב יווני, עם כיפה, חזית ישרה ומדרגות המובילות אל דלת הכניסה בפיאצה נאבונה ,עם זאת, העיצוב ספג ביקורת פומבית והאפיפיור לא היה מרוצה ממנו, ולכן נתן את השיפוץ לפרנצ'סקו בורומיני בשנת 1653.

העבודה התקדמה באיטיות תחת פיקוחו של אחיינו קמילו פמפילי . האפיפיור החדש, אלכסנדר השביעי, לא היה ידידו של בורומיני ומינה ועדה שתבדוק ניהול כושל מצדו. בורומיני התפטר בשנת 1657 לפני שיפטרו אותו וקרלו ריינלדי השתלט שוב. למרבה הצער, העיצוב של בורומיני נזנח .

קמילו נפטר בשנת 1666 לפני סיום הכנסייה, ואשתו אולימפיה אלדוברנדיני החליטה לקרוא לג'יאן לורנצו ברניני . הוא שינה את עיצובו של בורומיני, והשאיר את החזית בעיקר כמתוכנן אך הוסיף חזית גבוהה שעליה עליית גג. המבנה הושלם בשנת 1672 , והכנסייה נחנכה ב- 17 בינואר של אותה שנה למרות שהוא לא הושלם. כמו כן, מדרגות הכניסה הסתיימו רק בשנה שלאחר מכן על ידי ג'וזפה בארטה.