מסיציליה לרומא מסלול טיול

מסיציליה לרומא – Day 2 היום הזה הוקדש להר האתנה. הר הגעש הפעיל והגבוה ביותר באירופה. גובהו 3,357 מטר. הר אתנה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם ומתרחשת בו פעילות געשית קבועה. העליה להר רצוי שתתבצע ביום שמשי, כפי שהחל היום שלנו. הבסיס לעליה הוא העיירה Rifugio Sapienza. ממנה אפשר לבחור בעליה ברכבל או ברגל. אנחנו מתחילים בעליה, בדרך לעיירה. הדרך מטפסת בין כפרים הבוחרים לחיות על הריגוש, על הקצה. החיים על קצה הסכנה ומנגד, הטוב שניתן להפיק מחיים במקום הזה. אדמה פוריה, נוף ותיירים ככל שאנחנו מתקרבים הצמחיה משנה את פניה. העצים הופכים דלילים ונמוכים יותר. אליהם נוספת צמחיה נמוכה שיודעת להתמודד עם החומציות של האזור והאדמה שחורה מהעיירה, בחרנו לטפס ברגל (זה השלב בו אתם מוחאים כפיים). לאורך המדרון השחור, רק בכיוון ההפוך, עשרות 'חיפושיות צבעוניות' מטפסות מתנשפות . הנוף מדברי לחלוטין. אדמה לא סופגת מים וחמה (כפות הרגלים לא קופאות). אנחנו מטפסים…משילים שכבות… בתחילת המסלול היה כתוב 25 minute. חשבנו….התברר… שזה עד התחנה הראשונה. אחרי זה מתחיל האתגר האמיתי. במיוחד אם אתה עוקב בטעות אחרי קבוצה שהולכת למקום אחר מהמקום אליו אתה הולך… רחוק יותר וגבוה יותר. לפחות יש להם מדריך. ככל שאנחנו עולים ומתרבה הקרח, כך החמצן הופך דליל. מצרך יקר למי שרגיל לחיות בגובה פני הים. אנחנו חוצים את ה Pass ומגיעים למרפסת של אתנה. שם אנחנו פוגשים את הקבוצה והמדריך, יושבים ומעשנים כאילו הם בבילוי בדיזנגוף. לבושים בציוד מדוגם כולל מקלות הליכה. ואנחנו? נעלי ספורט וג'ינס. הערפל מתגבר ומהנוף של המרפסת אפשר לראות הכל. חוץ מנוף. גם לא את הר האתנה. המדריך, בסבר פנים רציני, אחרי שהבין מאיפה באנו, מסביר את האפשרויות העומדות בפנינו. אנחנו בוחרים את הנכונה… ויורדים למטה ברגל. חוויה..

==

מסיציליה לרומא – Day 3 שאריות הטיפוס של אמש ניכרות וגורמות לשאלה הבאה להיות משמעותית הרבה יותר… בטיולים, בעיקר בחו'ל, תמיד מתלבטים מה לעשות יותר. City tour או טיולים בטבע. למי שרוצה גם וגם אז Alcantara River Park הוא אתר חובה. אמנם זה לא הייקינג, זה פארק המשלב תיירות טבע עם נוף המזכיר את הנחלים עם הבזלת השחורה של רמת הגולן. נחמד להגיע עם ילדים. מניח שבתקופת העומס, פחות. טאורמינה היא עיר הנמצאת על הדרך שלנו למסינה. יש חילוקי דעות האם העיר שווה או לא. הבנות הכריעו וצדקו בגדול. העיר העתיקה יפה וציורית. השיא הוא התיאטרון היווני (בגלגול הראשון שלו) שחודש וחודש לאורך ההסטוריה ועדיין מתחדש. במקום מתקיימות הופעות גם היום. זאפה אמפי טאורמינה. מזג האויר יצא מושלם. לא קר וגם לא חם. מדי פעם נקודות של גשם גורמות לנו לעלות שכבה. אבל הגשם לא מציק. אני מניח ששהות בקיץ ההביל יכולה להיות סיוט. צחקנו ואמרנו שסיציליה היא המסטיק שדבוק בקצה המגף האיטלקי. כזה שמנסים להיפטר ממנו. היא לא מפותחת, לעיתים מוזנחת. צריך להיזהר בכביש, אבל הלב, ים תיכוני דומה לשלנו. חם ורחב. לילה אחרון בסיציליה. מחר אנחנו עוזבים במעבורת אל ארץ המגף עצמה.

==

מסיציליה לרומא – Day 4 הערב האחרון במסינה הוקדש לשינה. פשוט כפי שזה נשמע. 12 שעות של שינה (משהו נדיר עבורי) ואנחנו בכוחות מחודשים להמשך. ארץ המגף. כביש E45 הוא הכביש הכי ארוך ברשת הכבישים של אירופה. תחילתו בצפון נורווגיה וסופו בפלרמו, סיציליה. הכביש אמור לחצות את מפרץ מסינה על גשר שמעולם לא נבנה. הפרויקט בוטל והוחיה ובוטל מספר פעמים. הקשר הזמין ביותר בין סיציליה לארץ המגף הוא באמצעות מעבורת. יש מעבורות לנוסעים בלבד, מעבורות לכלי רכב והכי מדהים הוא מעבורת לקרונות רכבת. את הקרונות מעמיסים למעבורת באמצעות קטר מיוחד. כך גם הפריקה. יש לנו כ-6 שעות נסיעה. אנחנו על A2/E45 ללא אגרה. אחרי שעתיים של נסיעה אנחנו מחפשים מקום להתרענן. מחשבים את הזמן לפנים ובוחרים פיצריה אליה שמים פעמנו. doppioZERO בעירה Cosenza. אף אחד לא הכין אותנו לתענוג. על תנור עצים נכנסות ויוצאות פיצות מהבילות. הפיציולו (שף הפיצה) לבבי ומאפשר לי לצלם מאחורי הקלעים. אגב הפיציולו, טוניסאי מג'רבה, חולק איתנו תמונות מבית הכנסת העתיק של ג'רבה. זו כבר הפעם השניה במסע שלנו שאנחנו נשאלים לדעתנו על הבעיה הפלסטינאית. לא בהתרסה אלא בכאב. הגענו להסכמה עם איש הפיצה שכולנו רוצים שלום. אנחנו חולקים פיצות, ריזוטו ומוסקה. לקינוח אנחנו מזמינים טירמיסו. הכל פשוט, מוקפד וטעים להפליא. אנחנו ממשיכים לטפס לאורך המגף. הים הטירני משמאל והאדריאטי מימין מעלים בשעה הזו אוויר המתורגם לערפל סמיך שיורד מההרים בחזרה לכיוון הים. שמיכה רכה מכסה את הנוף, אומרת לנו – די לנסוע. הגיע הזמן להגיע.

==

מסיציליה לרומא – Day 5 העיר סורנטו משקיפה על מפרץ נפולי מדרום. מפרץ בו נמצא אחד הנמלים החשובים של איטליה, נמל המאפשר מוצא לים הטירני וממנו לים התיכון. המפרץ עצמו נמצא מתחת לצוקים. הבתים תלויים, מקננים ומשקיפים מעליו. הדרכים מזגזגות לאורך הצוקים שנישאים מעל דרך פוזיטנו ואמלפי. לחובבי הצילום, קל יותר בדרך מסורנטו לאמלפי בזכות מפרצי החניה שהופכים מהר מאוד למפרצי תצפית וצילום. לצערנו מערת האיזמרגד (Grotta Dello Semeraldo), שהיתה היעד שלנו בדרך, היתה סגורה בגלל תנאי הים. כדאי לבדוק מראש באתר התיירות. אמלפי עמוסה מאוד. נראה לי שבעונת התיירות, זה ממש בלתי נסבל. כמו בערים האחרות, אנחנו מחפשים את הסימטאות הצרות, בהן נמצאים פחות אנשים. בהן אפשר לחוש טוב יותר את האופי של העיר ולמצוא מסעדה טובה, שקטה ופחות עמוסה, ללקק את האצבעות. כשהתחיל הגשם, המצב קצת השתנה… הרחובות העמוסים החלו להתפנות. לנו, אנשי המדבר, גשם הוא גשם הוא גשם. היה תענוג לטייל בין הטיפות כשלא קר. ליבי, כרוכב אופניים, יצא אל הרוכבים שרוכבים עכשיו בחוץ.

==

מסיציליה לרומא – Day 6 בגלל מזג האויר, שינינו את התוכניות. בשל צפי לים גבוה, החלטנו ששיט לקאפרי לא כדאי וגם מערת האזמרגד אמורה להיות סגורה. לכן בחרנו לעשות יום בסורנטו. סורנטו עיר קטנה וציורית. אנחנו נעזרים ב "פשוט איטליה, אטרקציות בסורנטו" כדי להחליט מה לעשות. למרות שהיום הוא יום ראשון אין תחושה של עומס. בדרך לכיכר המרכזית, Piazza Tasso, אנחנו מוצאים חניון תת קרקעי בו אנחנו מחנים את הרכב. אנחנו מתקדמים לכיכר בדרכנו לעמק הטחנות שמשקיף על הכיכר. מדובר בעמק צר ועמוק ובו טחנות קמח שנזנחו. אני חשבתי שניתן לרדת אליהן אולם, בדיעבד, ניתן לצפות מלמעלה בלבד. נחמד. מוזיאון Museo Correale di Terranova נמצא ממש ליד החניה. המוזיאון מציג אמנות מקומית החל מהמאות ה 17 ועד לימינו. המקום עצמו נמצא בגן של בית עתיק עם פרדסי הדרים ותצפית מדהימה על המפרץ. אפשר לבוא עם מצרכים ולעשות שם פיקניק. שווה ביותר. אם אתם יעילים אז זה צריך להיות המקום הראשון או האחרון. אפשר להמתין שם לשקיעה. המדרחוב שיורד מהכיכר המרכזית יפה ורחב. ממנו יוצאות סמטאות צרות ומעניינות. גולת הכותרת של היום שלנו היו המרחצאות של המלכה ג'ובאנה (Bagni della Regina Giovanna). אל המרחצאות בחרנו ללכת. ההליכה ממשיכה אחרי המדרחוב ומטפסת לשיפולי העיר. סהכ הלכנו כ 45 דקות בדרך העוברת במקומות יפים ומאפשרת תצפית יפה על המפרץ את התיאור של הבריכה העתקתי: ‏…"הבריכה נמצאת בנקודה שנקראת "הראש של סורנטו" (Punta del Capo di Sorrento), שהיא גבעה הנמצאת בקצה הצפוני-מערבי של העיר, ממש על שפת המים….. הבריכה מופרדת מהים הגדול באמצעות קשת אבן טבעית ויפהפייה, המקנה למקום אינטימיות ותחושת הגנה. אתם לא תהיו שם לבד, כי מדובר באתר שחייה פופולרי, אבל תהיו בטוחים שאת החוויה של הרחצה כאן תזכרו הרבה אחרי שתשכחו כל חוף אחר שביקרתם בו". מעל הבריכה יש מדפי סלע שמאפשרים פיקניק. אני מניח שבקייץ חם מאוד. מסורנטו אנחנו ממשיכים לעיר פומפיי, שם נלון שני לילות.

==

מסיציליה לרומא – Day 7 היום השביעי שלנו מוקדש לנאפולי, עיר הבירה של המחוז והעיר השלישית בגודלה באיטליה. אל נאפולי נקשרו הרבה סופרלטיבים של יופי, פשע, קשיחות וצבעוניות. העיר מככבת בהרבה סרטים וספרים. עליה נאמר לראות את נאפולי ולמות ולקוראי ספריה של אלנה פרנטה, ובראשם חברתי הגאונה, אין אפשרות אחרת אלא להגיע לשם. לקחנו את ההמלצה של המארח שלנו ובחרנו להגיע מפומפי לנאפולי ברכבת. היעד שלנו הוא התחנה המרכזית של נאפולי, תחנת גריבאלדי. העיר העתיקה של נאפולי משתרעת מכיכר גריבאלדי ועד לרחוב ויה טולדו (Centro Historico) הרחובות הומים, צפופים ומעניינים, הן מבחינת האנשים ועד המבנים. בליל של שפות והכל מתנגן בעוצמה נסבלת. המשימה הבאה שלקחנו על עצמנו (הנשים, למען האמת – אנחנו רק תמכנו ושמרנו) היתה להגיע אל המקום בו גדלה וממנו ינקה הסופרת אלנה פראנטה את התמונות והדמויות לסדרת הספרים החברה הגאונה. במשימה הזו, כמו בחדר בריחה, לא נלקחה כתובת מן המוכן. טלי וורד בחרו מקומות המוזכרים בספרים ותמונות הלקוחות מהסדרה. מכולם יחד הן בנו פאזל שהוביל אותנו אל פאתי העיר. אל הגשר דרכן עברו הגיבורות מהשכונה אל הים. חצינו את הגשר והגענו אל השכונה, אל הכנסיה ואל הציורים מסצנות הסדרה שהמתינו לנו על הקירות. קטפנו את גביע. הקינוח היה אוכל מהיר ב Food Mall הצמוד לתחנה המרכזית ולאחריו חזרה ברכבת. לים לא הגענו וכנראה שלא נספיק להגיע לפומפיי, אבל ככה זה. אי אפשר הכל. מחר רומא. לסיכום. נאפולי כל-כך יפה בכיעורה. הרחובות הצרים, מעליהם משקיפים בלוקים ארוכים וחבלי כביסה, מחזירים אותנו שנים רבות אחורה. לזיכרון של שיכוני העולים ועיירות הפיתוח. השילוב של מוסיקת הרחוב של השפה האיטלקית המתנגנת, לה עונים הקולות בשפות האחרות, וריח הרחוב של מאפי בזק וקפה עושה הכל לנסבל. למיוחד

==

מסיציליה לרומא – Day 8, רומא 1 אנחנו בדרכנו לרומא, לשדה התעופה לאונרדו דה וינצ'י, שם אנחנו אמורים להחזיר את הרכב שלנו ולהמשיך לרומא בתחבורה ציבורית. העומס בכניסה לעיר מראה שהחלטנו נכון. בניגוד לימים הקודמים, כדי לחסוך זמן, בחרנו לנסוע בכבישי אגרה. מרגישים הבדל משמעותי באיכות הכביש והנסיעה. אנחנו מתחילים 'לדקור' נקודות עניין על המפה של רומא. אליהן נוספו סיור קולינרי בגטו היהודי, כרטיסי כניסה לותיקן, שהזמנו מראש (אתמול) ולדרישת הנשים, גם זמן לקניות. את זה אין צורך לציין על המפה…עם זה הגענו מהארץ. בדיעבד, אולי היינו צריכים להיות יותר מתוכננים ולהזמין כרטיסים למקומות עמוסים, הרבה לפני זה. אבל זה לא אנחנו. אנחנו רוצים את החופש והיכולת 'לשחק' עם הדברים. ה- Vibe של רומא הוא כמו של כפר עתיק. אין תחושה של עיר בירה סואנת. הבעיה היא שעל 'הכפר העתיק' נחתו נחילים של תיירים, כמונו, וכל הרעש בחש והעומס פוגמים קצת. הייתי שמח לו היינו לבד. לשחק עם קומפוזיציה של צילום בלי האנשים. אולי זה בכלל אני שלא מבין. אולי העומס הוא חלק מהעניין. עומס של עוצמה ויופי. הניגוד בין 'הכיעור היפיפה להדהים' של נאפולי והעומס של פוזיטנו ואמלפי לבין מה שמתרחש כאן, ברומא, מדהים. יש כאן יופי בסטייל. יופי מקודש של ממש. גם העומס שונה. התחושה היא של 'עומס תרבותי'. אנשים, הרבה אנשים, יושבים בנקודות העניין השונות צופים ואוכלים גלידה. אחר הצהרים מתחיל גשם. בהתחלה מגמגם ולאחר מכן מתחזק. הרחובות מתרוקנים לאט אל מחילות המטרו שלא מסוגל להכיל את המון האנשים. אנחנו חוזרים למלון למנוחה קצרה. לאחריה נצא שוב לרחוב.

==

מסיציליה לרומא – Day 9, רומא 2 אני מבשל כשצריך. נהנה מזה ועושה את זה אפילו טוב. אצל טלי וורד זו אומנות. גם בישול וגם אפיה. הן יודעות ומכירות. מפרקות את המנות לטעמים ומרכיבים, ואל החיך הנפלא הזה נוספת גם העין העיצובית ו-Touch ההגשה. אצלנו המושג "צילחות" הפך להיות שגור. בסיציליה ובדרך לרומא, היינו עסוקים בעיקר בטבע ונוף. נושא האוכל היה פחות משמעותי, אכלנו כשרעבנו. טוב, רוב הזמן… ברומא זה כבר שונה. אנחנו מדברים קולינריה ורואים את שפע האפשרויות. אנחנו מדברים על זה שרוצים לשבת למשהו קטן, אבל העיניים מבינות אחרת. בחירת המקום בו אנחנו נאכל הולכת ככה: צפייה בתפריט על כל המשתמע ממנו, ניראות, עיצוב, תיאור המנות ומה שהוא משדר. אנחנו, משמע הן, מדסקסות, בוחנות, מהנהנות או שלא ונופלת החלטה. נכנסים או ממשיכים. כשנכנסים, מתחיל סיבוב חדש. הפעם על המנות עצמן. כשהצלחות מגיעות מתחיל טקס שלא היה מבייש אף אחת מתוכניות הבישול, למעט העובדה שהן לא מרשות לעצמן 'להתלכלך' כמו שם. התייחסות לניראות, לצילחות, טעימה ראשונה כמו מוגשת על ידי היינן ואז אנחת קורת רוח או אכזבה. כפי שכתבתי, זה כבר יומנו התשיעי וכמעט שלא נפלנו. כדי להקל על ורד, שלא אוכלת כל דבר, בחרנו בסיור קולינרי בגטו היהודי. בסיור שמועבר על ידי נופר, מסופרת ההסטוריה של הקהילה הרומאית (קהילת יהדות רומא) החל מהגירוש, אחרי כיבוש ממלכת יהודה, ועד ימינו. המקורות של המטבח היהודי הרומאי השפיעו, ועדיין, על המטבח האיטלקי. על הבסיסיות שלו ועל הפשטות שלו. כיצד ללא חומרים משמרים, מעט מאוד תבלינים וחומרי גלם בסיסיים – הם מייצרים ארוחות עשירות ומזינות. ההליכה ברחובות הגטו, עם נופר ובתה הקטנה, הזכירה לנו הליכה בשבילי הקיבוץ שלנו. כל אחד ניגש, מברך, שואל לשלומה ומתעניין. המפגש שהחל מעל אבני הנגף, לזכרם של בני הקהילה שנשמדו בשואה, והסתיים באזור בית הכנסת של הקהילה היהודית, המשופץ במימון המדינה – הוא החוויה של ניצחון הרוח והקהילה. קהילה שהגיעה לכאן לפני קרוב ל-2000 שנה ונלחמה על שמירת צביונה הייחודי והעצמאי. אני יהודי רומאי. לא ספרדי ולא אשכנזי

==

מסיציליה לרומא – Day 10, רומא 3 ואחרון אנחנו הולכים ברומא שלושה ימים. עברנו באתרים שסימנו. בוודאי שלא ראינו את הכל. כל אחד ואחד מהאתרים מקפל מאחוריו הסטוריה רחבה. הסטוריה של מי בנה, למה בנה, את מי רצה להוקיר בבניה. אנחנו מנסים לדלות מקצת מהמידע On the fly ולא רק לסמן V. רכשנו כרטיסים לותיקן, Skip the line. הכרטיסים לא כוללים הדרכה. אפשר לשכור בנוסף הדרכה קולית. הכניסה לאתר הותיקן זו תעשיה בפני עצמה. תעשיה המאפשרת כניסה של אלפי אנשים ביום. לפי ההנחיות, צריך להגיע בלבוש צנוע (שני המינים). האזור עמוס מאוד ובפנים חם. אפשר להסתובב בתצוגה יום שלם, עם הדרכה/ הדרכה קולית. אך גם בלעדיה. העושר שניבט מהתצוגות מרהיב ומעציב. תצוגות שמתחילות בפריטים מתקופת הפרעונים ומסתיימות בימנו. טובי הציירים בעולם של תקופת ימי הביניים והרנסנס ציירו על המבנים. ציורים של חיי היום יום והתיאולוגיה הנוצרית. מצד אחד, העושר והעוצמה שנשקפת, הם אלו שאפשרו שמירה של כל האוספים המדהימים הללו. בלעדיהם, זה לא היה קורה. מאידך, המחשבה של מה העוצמה הזו יכלה לעשות לעולם במונחים של רווחה, צדק, בריאות וחינוך. השרידים של ארמונות הפאר, מציגים עולם מפואר של אימפריה. אמפריה שלאורך כל ההסטוריה ועד אחרי מלחמת העולם השניה, היתה מדינה של שליט אחד. לכן, הפוסט האחרון מתייחס לרומא של פעם. ההגדרה של פעם עוברת לכל אורך ההסטוריה. מרומא, המעצמה שכבשה חצי עולם ועד רומא שהפכה להיות שותפה של מדינה שרצתה לכבוש את העולם. אני קושר את המדינה הרומית עם הכנסיה הקתולית, שתיהן יחד בכפיפה שיעבדו אנשים, נכסים וממון רב, שיכל לעמוד לטובת העם ולרווחתו. הון רב שנוצל לראווה. איטליה של היום גוררת אחריה רכבת של הסטוריה עשירה במונחים של הון, תרבות ושלטון. הסטוריה שההווה שלה אינו נהנה ממנה.

==

מסיציליה לרומא – Day 11, סיכום כללי ואישי איטליה של היום, כפי שחווינו אותה, היא לא "פאר היצירה". לא במונחים של ארכיטקטורה, לא תחזוקה וניקיון ובודאי לא כבישים ותחבורה. ההיפך הוא הנכון בכל מה שקשור למזון. כמעט ולא נפלנו במקומות בהם אכלנו. בין אם ארוחות גדולות, קטנות או סתם גלידריות. הכל היה טוב. המסעדות מבוססות על המטבח האיטלקי הטיפוסי – פיצה על נגזרותיה, פסטה על נגזרותיה או תבשילי בשר. לא מטבח מתוחכם, חוצה תרבויות. מטבח פשוט, מזין ומנחם. עלינו מהדרום לרומא. איטליה לא יקרה, בודאי שלא ביחס לישראל. אבל ככל שמצפינים, קצב החיים עולה ואיתו יוקר המחיה. אני מניח שהאופי הים תיכוני של לב חם ורחב נשאר, לפחות עד לרומא – הכי צפונית שהגענו במסע הזה. מגבלת השפה משמעותית לשני הצדדים. רובם של האנשים לא מדברים אנגלית כלל. בודאי המבוגרים שבהם. פתרון הוא Translator. פתרון מצוין הוא Vocal Ttanslator. כל אחד בתורו מדבר אל האפליקציה ומעביר לשני על מנת שישמע לפני כמה שנים הבנתי שחופשה אמיתית היא כזו שצריכה להימשך לפחות עשרה ימים. מתוך עשרת ימי החופשה, לוקח יומיים עד שאתה נכנס ל- Mode של חופשה ועוד יום אחד לטובת הכנות לחזרה. עשרה ימי חופשה מאפשרים לך להיות גמיש וקשוב לעצמך, לזוגתך ולשותפים שלך לחופשה. מה שחשוב זו החופשה ולא ה -V שצריך לסמן על כל מה שתכננת. דבר נוסף שחשוב בחופשה היא השותפים. במיוחד אם היא כזו שמחייבת שותפות צמודה של בוקר, מכונית וערב. תכננו חופשה "מרובעת"(2×2). עם עמית גדלתי וורד טלי הצטרפו לפני יותר מ 30 שנה. מאז אנחנו "מרובעים". יחד גידלנו ילדים ויצאנו גם לחופשות משפחתיות שהיו נהדרות. בחופשה הזו שלנו, עשינו יחד את מה שאהבנו. הלכנו, הרבה (ספרנו צעדים באופן אדוק), טיפסנו, ירדנו, צחקנו המון, אכלנו, גם בישלנו, שמענו Play List-ים של הילדים ונהננו נורא. היתה לנו חופשה נהדרת, ויחד איתם – החופשה שלנו היתה נהדרת הרבה יותר! עכשיו, כשאנחנו חזרה בישראל, אפשר לסכם כמו שורד סיכמה… "זה היה טיול לפנתיאון…"

—-

תודה רבה ל-Yotam Babai המטייל הישראלי על השיתוף והמידע החשוב!